072-3717219
072-3717219
ג'ו, דוג דה בורדו חמוד בן 12 הגיע אליי למרפאה הוטרינרית בנס ציונה מהפניה של חבר וטרינר, שאינו מטפל בחיות מחמד. "יש לו גוש על האף שהבעלים רוצים להסיר". אמר לי. "אשלח לך תמונה כדי שתוכל לתת הצעת מחיר". הוסיף. ואכן התמונה הגיעה. בצד מבטו הכובש של הכלב היה צמוד לצד חוטמו הסולד, משהו, שנראה כמו "תפוח אדמה רקוב". בשיחה עם הבעלים הבנתי שהם מאד קשורים לכלב ומעוניינים להסיר את הגידול בהקדם האפשרי. היות ולא ראיתי את הכלב מעולם והמשפחה מגיעה מרחוק, סיכמנו שיגיעו לבדיקה למחרת בבקר כשהכלב בצום ובהתאם למה שאראה במקום נחליט אם לנתחו.
למחרת הגיעה המשפחה של ג'ו, זוג בשנות הארבעים המאוחרות וילדתם החביבה בת החמש. מבט חטוף בכלב הספיק לי להבין, שלחדר ניתוח הוא לא יגיע היום. הגוש המפלצתי, בצד חוטמו, היה מזוהם ומדמם והגיע עד מתחת לעפעף העין שבאותו צד. מבט חטוף במשפחה הספיק בכדי להבין שהם נמצאים בהכחשה עמוקה. הקשבתי להיסטוריית המקרה הנוכחי ובכלל לסיפור חיי הכלב בלוויית המשפחה במהלך חייו. כמו במקרים רבים אחרים הכלב עבר איתם תקופות משמעותיות בחייהם. משה, אב המשפחה, היה בעליו המקוריים של ג'ו ואשתו רחל הצטרפה בהמשך. הכלב היה שותף לפגישתם הראשונה, חתונתם, לידת ביתם ועוד. לראות את ג'ו במצוקה ייסר אותם מאד והם חיפשו דרך להפסיק את הסבל שלו ובתת המודע שלהם למעשה גם את סבלם.
משה סיפר שקיבל הצעת מחיר להסרת הגידול ואף הציעו לו לעשות ניקוי שיניים במקביל, ובעצם הוא הגיע אלי בגלל המלצה של עמיתי אך גם בניסיון לקבל הנחה על הניתוח. נתקלתי באנשים רבים שבכדי לא להתמודד עם סיטואציה קשה ממציאים במודע או שלא, תירוצים שונים אני משתדל תמיד לסנן את הדברים, לגלות חמלה, לא לקחת אישית ולהתרכז בעיקר שהוא, טובת החיה בצד הכלת הקושי המשפחתי.
במקרה הזה שיערתי כי הקטע הכספי אינו העיקר בסיפור הזה אלא הקושי להתמודד עם ההשלכות של המחלה הקשה של ג'ו.
הסברתי להם כי הגידול נראה ומתנהג כגידול ממאיר וממוקם במקום מאד בעייתי, שמקשה מאד על הסרתו ובכל מקרה לא תתאפשר הסרה עם גבולות בטוחים נקיים מתאים סרטניים, ללא הסרה של חלק נכבד מפניו. מאחר והגידול היה מזוהם הצעתי להם לתת אנטיביוטיקה במשך שבוע, שתטפל בדלקת ותצמק את המסה מעט ואז, במידה ונחליט לנתח, ישתפרו סיכויי ההחלמה.
"מדוע במידה ונחליט לנתח"? שאל משה בפליאה.
"תראה יש אולי טעם להסתכל על התמונה הכללית, הכלב מבוגר ויתכן ולא יעמוד בהרדמה. הגידול כנראה סרטני ולא נוכל להסיר אותו בשלמותו. גם אם אינו סרטני ונסיר אותו במינימום פגיעה בסביבה עדין יש סיכוי סביר שהעין הסמוכה תיפגע. גם אם נציל את העין יהיה קשה מאד למצוא מספיק עור לכיסוי החור הענקי שיישאר. בהנחה שאצליח לסגור את החור עדין יש סכנה שהתפרים יפתחו". אמרתי.
"השאלה הנשאלת היא מה עדיף – איכות חיים או הארכת חיים? האם אתם מוכנים נפשית להעביר את הכלב בזמן הקצר יחסית שנשאר לו לחיות, ניתוח קשה ותקופת החלמה לא פשוטה או לחלופין להבין, שנתתם לו חיים טובים וארוכים עד כה ולעשות אתו חסד אחרון"? הצפתי סוגיה לא פשוטה.
בזווית עיני ראיתי שרחל הפנימה את דברי. משה בכלל לא היה מוכן לאופציה כזאת. בעוד הוא מעכל פניתי לליה, הבת הקטנה, ואמרתי לה." את יודעת שג'ו מאד חולה ואתם מטפלים בו מאד יפה נכון"?
"כן, אני מחבקת אותו כל הזמן". ענתה וכרכה את זרועותיה סביב צווארו של הענק העדין.
"את יודעת שאולי הוא יצטרך ללכת בקרוב לגן העדן של הכלבים"?
"אז הוא יפגוש את סבא וסבתא"? שאלה ופקחה זוג עיניים סקרניות.
"אולי". עניתי.
"לא צריך להחליט ברגע זה. אני מציע, שתתחילו בטיפול התרופתי התומך בבית, ממילא לא ניתן כרגע לנתח". אמרתי תוך כדי ליטוף ג'ו ומריחת חימר רפואי על הגידול. " לפעמים אנחנו עסוקים בניסיונות הרואים למצוא פתרונות רפואיים עבור אהובנו במקום פשוט להיות איתם זמן איכות יקר לפני שייפרדו מאתנו לנצח. תישנו על העניין תטפלו בכלב תבלו אתו בשבוע הקרוב ותעדכנו אותי בהמשך. אני אתמוך בכל החלטה שתקבלו". אמרתי.
אני אוהב מאד לנתח. העבודה עם הידיים והתוצאות המידיות הנראות לעין מאד מוצאות חן בעיני, אבל לא תמיד זאת הבחירה הנכונה עבור החיה ומשפחתה.
לאחר מספר ימים התקשרה רחל והודתה לי על הדברים שאמרתי. היא סיפרה, שהם איבדו בשנה האחרונה שני הורים והיא יודעת בדיוק למה התכוונתי במסכת הייסורים שעברו סביב הטיפולים. היא הוסיפה, שהם הגיעו להחלטה לא לנתח ולהקדיש את סוף השבוע לפרידה מג'ו.
המלצתי לה לעודד את ליה לצייר ציור פרידה שתוכל להטמין בקבר וסיכמנו להיפגש בתחילת השבוע.
ביום ראשון כשהגיעו הרגעתי את ג'ו בזריקת טשטוש. ישבנו לידו כשבעליו מעלים זיכרונות ממהלך חייהם המשותפים. בשלב מסוים הצעתי לליה החמודה לצאת איתי למכולת הסמוכה לקנות ארטיק כדי לאפשר להורים להיפרד בשקט מיקירם. כשישבנו בחוץ על הספסל נהנים מהארטיקים שלנו אמרה לי לפתע." תראה מה הכנתי לג'ו". אמרה ושלפה ניר מקומט מתוך תיק זעיר התלוי על כתפה.
היא פרשה את הניר על הספסל ומספר דמויות צבעוניות טובלות בפרחים לבבות ופרפרים נגלו לעיני.
מבין הדמויות לא היה קשה במיוחד לדמיין את ליה שני הוריה ואת גו'. " אבל מי אלה"? שאלתי אותה.
היא חייכה ואמרה." מה קרה לך? אלה סבא וסבתא שמחכים לג'ו שירוץ איתם בגן עדן".
אם השורות האחרונות עוררו אצלכם רגש או תחושת אי נוחות אז צרו קשר לקבלת פרטים נוספים וקביעת תהליך ליווי.
מוזמנים ליצור קשר עם ד"ר ערן זיו מרפאת הבית הכתום נס ציונה.
