ערן זיו - וטרינר נס ציונה
דף הבית / הילד בטראומה ממות הכלבה

הילד בטראומה ממות הכלבה



תמיד כשאני עורך תהליך ליווי להמתת חסד של בעלי חיים אני מאפשר לכל הנוגעים בדבר להגיע למרפאה עם כל קושי שעולה בעקבות הפרידה מבעל החיים האהוב. בדרך כלל הקשיים נפתרים במהלך התהליך עצמו אך יש לא מעט מקרים, שעיבוד הדברים איטי יותר או שבעל החיים נפטר בפתאומיות או, שנבצר מאחד או יותר מבני המשפחה להגיע לתהליך הליווי ואז אני נפגש איתם כדי לסיים את תהליך הפרידה עד תום.

הרדמה של כלב והתמודדות בני המשפחה

במקרה הנוכחי הרדמתי את האני (שם בדוי), כלבת המשפחה, לברדורית מעורבת בת 14. היא סבלה כמו הרבה כלבים מסוגה מבעיות אגן שהקשו עליה ללכת עד שהגיעה למצב רביצה מתמדת. לפני כשנה קרסה בביתה בדיוק ביום ההולדת של הילד בן הארבע. ההורים שציפו ל-30 זאטוטים שיגיעו לחגוג, מיהרו להזעיק אותי כדי שארדים אותה לפני שהחגיגה מתחילה. שכנעתי אותם בזמנו לאשפז אותה במרפאה שלי הבית הכתום ולנסות לטפל בה ולאחר שיום ההולדת תסתיים נוכל לטפל בעניין בנחת. הם הסכימו ולמרבה הפלא לאחר הטיפול במרפאה חזרה הכלבה לעצמה ושבה לביתה לעוד מספר חודשים. 

 

מי שתמיד היה מעורב ישירות בתהליך הטיפול היה אבי המשפחה. האם נעדרה מכל הסיטואציות הקשות וגוננה על הילדים לפי מיטב הבנתה. השתדלתי להעביר מסרים למשפחה דרך האבא לגבי תהליך הפרידה מהכלבה שהם אמורים לעבור, ואכן הם ניצלו את החודשים בהם היא חזרה לעצמה כדי להכין את הילדים. גם הפעם הכלבה התמוטטה בדיוק ביום ההולדת של הבן אך הפעם כבר היה ברור שהיא לא תחזור ללכת ואין שום סיכוי לאפשר לה איכות חיים בסיסית. 

 

היות וכשהגעתי אליהם הביתה האימא הבריחה את הילדים למעלית, שוב המגע היחידי שלי היה עם האב. אספתי את הכלבה למרפאה והצעתי לו לעודד את הילדים לצייר ציורי פרידה מהכלבה שאוכל לצרף אליה בדרכה האחרונה. כשהביא את הציורים מאוחר יותר הצעתי לו שוב להביא את המשפחה לשיחה בכל קושי שיעלה והוא הבטיח שיעשה זאת במידת הצורך.

 

כשלושה שבועות לאחר מכן התקשר אלי האב ואמר שהגננת של בנו העירה את תשומת ליבו לכך שהבן סיפר, שכלבתו מתה ועשתה על עצמה צרכים ואולי צריך לבדוק שהוא לא בטראומה. קבענו להיפגש בערב והמלצתי לו, שיגיעו בהרכב מלא.

 

ואכן בערב הגיעו ההורים ושני ילדיהם החייכנים. הילד בן השנתיים חווה את הפרידה בדרכו הפשוטה ונתן לכלבה חיבוק אחרון ומבחינתו העניין הסתיים. עניין אותי יותר האם הילד בן החמש אכן חווה טראומה כלשהי.

 

התמודדות של ילדים עם אובדן בעלי חיים

" שמת לב שהאני עזבה אותנו ביום ההולדת שלך"? שאלתי אותו.

"כן בטח". צחקק הזאטוט.

"יומולדת מסמל התחדשות ורק מחזק את זה שדברים כל הזמן משתנים גם גלגל החיים שלנו מסמל התחדשות נכון? גם אנשים וגם כלבים נולדים ובסוף עוברים לגן עדן, נכון"? שאלתי אותו.

"כן אני יודע". צחקק שוב והסיט מבט.

"היה לך עצוב כשהאני עברה לגן עדן"?. שאלתי.

"כן קצת בכיתי גם". ענה.

"אני רואה שאתה ילד מאוד שמח שאוהב לצחוק. אתה יודע שאין צחוק בלי בכי ואין בכי בלי צחוק וכמו שאתה צוחק זה גם בסדר גמור להיות עצוב ולבכות לפעמים". וידאתי שהוא מחובר למגוון הרגשות שלו, והבחנתי בזווית העין, שבינתיים ברז הדמעות של האם נפתח.

 

"לדעתי הילד בסדר גמור ואתם יכולים להיות רגועים. לפעמים קשה לנו המבוגרים לתפוס איך הם עוברים תהליכים כאלה בקלות יחסית מתוך הקושי הגדול שלנו עם פרידה ומוות.

 

פרידה מכלב

 

התמודדות עם אובדן קשה לכולם

אני רואה שקשה לך מאוד וסביר שצפו לך זיכרונות עבר שהעצימו את הכאב. אז קודם כל בקטע של הילדים את יכולה להירגע. הם בסדר. מבחינתך, מומלץ לבודד את הסיפור של האני ולראות את המציאות כפי שהיא. כלבה מבוגרת שהגיעה לשיבה טובה ואפילו קיבלה שנה נוספת במתנה. היא כבר סבלה ואיבדה איכות חיים ולכן עשיתם אתה חסד וסיימתם את סיבלה. בצד זה זכיתם בשנה האחרונה להיפרד ממנה בהדרגה כך שהפרידה לא הייתה מיידית וטראומטית. זאת המציאות הפשוטה. אם עולים דברים נוספים בעקבות התהליך אפשר לנצל את ההזדמנות ולסיים תהליכי פרידה אחרים שנשארו פתוחים. זהו בגדול. איך אתם"?  סיימתי. 

אינטרמקס קידום אתרים
למידע וייעוץ מקצועי