072-3717219
072-3717219
בבית הכתום, מרפאה וטרינרית בנס ציונה, מתבצעים מגוון רחב של ניתוחי רקמות רכות כמו עיקורים, סירוסים וניתוחי בטן אחרים, תפירת פציעות והסרת גידולים וניתוחים אורתופדיים.
בשורות הבאות תקבלו מידע על התהליך הכירורגי המתבצע במרפאתנו, על התסמינים הצפויים, ההשלכות והמשמעות הרפואית של כל טיפול.
בשורות הבאות נסביר על השירותים הניתנים במרפאת הבית הכתום בנס ציונה. ד"ר ערן זיו בגישתו הייחודית מסביר בהרחבה על התהליכים הרפואיים ומביא אותם גם בצורת סיפורים עם מוסר השכל.
עיקור – הוצאת הרחם והשחלות באמצעות ניתוח בטן שמתבצע בהרדמה מלאה.
סירוס – הוצאת האשכים דרך חתך באמצעות ניתוח המתבצע בהרדמה מלאה.
סירוס אשך טמיר – הסרת האשכים בניתוח בהרדמה מלאה.
עיקור, כפי שכבר הסברנו בקצרה הוא הוצאת הרחם והשחלות בניתוח בטן בהרדמה מלאה, והוא ניתן לביצוע החל מגיל חמישה חודשים. חיית המחמד מגיעה למרפאה לאחר צום של לילה מאוכל. בשלב הראשוני מקבלת זריקת טשטוש שמרגיעה אותה לפני ההרדמה וחוסכת לה אפילו את אי הנוחות הקלה, שעלולה להיגרם לה בזמן ההכנה לניתוח. מטרת הצום היא בטיחותית והיא למנוע כניסת מזון לקנה הנשימה היות והטשטוש עלול לגרום לרפלקס הקאה.
בשלב זה ניתן לערוך בדיקות דם, שיספקו מידע לגבי יכולת החיה לעבור את הניתוח בבטחה הן מבחינה מערכתית והן מבחינת קרישת הדם ומחלות נסתרות. חיית המחמד מורדמת ומועברת לחדר הניתוח. הרחם והשחלות מוסרים תוך קשירה קפדנית של כלי הדם. קיר הבטן ותת העור נתפרים בתפרים נמסים והעור נתפר בחוט ניילון שאינו נספג, ומוסרים לאחר עשרה ימים בביקורת במרפאה. הכלבה מועברת לחדר התאוששות ומתעוררת בהדרגה בהשגחה במשך מספר שעות.
חיית המחמד משוחררת לביתה על הרגליים לאחר שקיבלה שכוך כאבים וצווארון אליזבט המונע ממנה לפתוח תפרים. ההתאוששות מהירה וכבר למחרת הניתוח תתנהג החיה כרגיל. בדרך כלל הדבר היחיד שמפריע לה הוא הצווארון שגם אליו תתרגל תוך יום-יומיים.
תהליך העיקור מומלץ מאד מאחר וקיים קשר ישיר בין ההורמונים בשחלות לבין גידולי עטין, שמתפתחים בנקבות לא מעוקרות. לגידולים הנ"ל אופי סרטני בדרך כלל. עיקור מוקדם יצמצם כמעט לחלוטין סיכון זה. עיקורים מצמצמים באופן משמעותי את אוכלוסיית החיות המשוטטות הננטשות והמומתות ולכן נחשבים כפעולה הומנית. הרשויות המקומיות מקדמות את העניין במבצעי עיקורים של חתולי רחוב ובהוזלת אגרת הכלבת השנתית בצורה משמעותית לכלבות מעוקרות.
לחצו על הקישור הבאים לקריאה מעמיקה:
התנהגות זכרים מושפעת ישירות מההורמון הזכרי טסטוסטרון המיוצר על ידי האשכים. ההורמון הנ"ל אחראי להתנהגות טריטוריאלית המתבטאת:
בחתולים: מלחמות עם זכרים, סימון הבית בשתן, סימון בעזרת הפרשת בלוטות בכפות הרגלים וצדי הפה ויללות ייחום.
בכלבים: מלחמות עם זכרים, אגרסיביות, סימון בשתן ו"ניגוב נמרץ" של הרגלים האחוריות לאחר השתנה במקום חדש.
התכונה הבולטת ביותר המושפעת מהורמון זה היא תוקפנות כלפי זכרים אחרים, בעיקר על רקע של מלחמות על טריטוריה או על נקבה מיוחמת. תוקפנות זו הופכת לעיתים בלתי נסבלת הן לבעלים והן לחיית המחמד ולסביבה.
במקרים מסוימים ניתן לטפל חלקית בבעיה ההתנהגותית על ידי אילוף, אך לרוב הפתרון היחידי לבעיה הוא סירוס כלבים זכרים.
מבחינה בריאותית: האשכים עלולים לגרום, בגיל יותר מבוגר, לדלקות או גידולים בפרוסטטה (בלוטת הערמונית) שעלולים לגרום לסבל חיית המחמד ולקצר את חייה.
הסירוס הוא ניתוח פשוט יחסית המתבצע בהרדמה מלאה שבו ניפרד הזכר מאשכיו.
אפשר לסרס החל מגיל חמישה חודשים.
ניתוח זה הוא פחות פולשני מעיקור נקבה היות ולא מתבצעת בו פתיחת בטן.
סירוס חתולים בנס ציונה במרפאת הבית הכתום – בחתולים מוסרים האשכים דרך חתך קטן בשק האשכים ללא תפרים כלל.
סירוס כלבים בנס ציונה במרפאת הבית הכתום – בכלבים מוסרים האשכים דרך חתך קטן לפני שק האשכים הנתפר בשניים שלשה תפרים בלבד.
זמן קצר לאחר מכן מתמלא שק האשכים ברקמת חיבור כך שחיצונית לא רואים כי הוא סורס. ברוב המקרים תרד התוקפנות במידה ניכרת, ללא פגיעה בתכונות אופי אחרות, האפשרות לגידולים סרטניים נמנעת, והזכר לא יהיה מתוסכל בכל פעם שיריח נקבה מיוחמת בשכונה.
במהלך השבועות הראשונים לחיי הגור נודדים אשכיו מחלל הבטן לשק האשכים. לעיתים אחד האשכים או שניהם לא משלימים את ירידתם ונתקעים בחלל הבטן או בתעלה שבין הבטן לשק האשכים. במקרה זה מומלץ להסירם בניתוח על מנת למנוע הפיכתם לגידולים סרטניים בהמשך, זהו סירוס אשך טמיר. בכל מקרה מסירים את שני האשכים גם אם אחד מהם ירד לשק האשכים וזאת כדי למנוע מתכונה גנטית זו לעבור לצאצאים.
במידה וישנו אשך טמיר בתעלה יתבצע ברוב המקרים חתך נוסף לחתך סירוס רגיל. במידה והאשך בבטן תתבצע פתיחת בטן להסרתו בדומה לעיקור כלבה.
תהליכים כירורגיים מתוך סיפורים מהספר של ד"ר ערן זיו "אהבה וחיות אחרות".
נשנוש (הרניה אינגווינלית)
במבט ראשון, כל עוד החתול מכורבל בסלסילתו, נראה הכול תקין, אך תיאור המשפחה של חולשתו בפלג גופו האחורי הייתה מדאיגה. בעדינות סובבתי אותו על צדו, וכשנחשפה בטנו הבנתי את עוצמת המכה שספג. שטף דם כיסה את כל עור הבטן עד תחתית בית החזה. מצילום הרנטגן למדתי שהוא לא שבר עצמות, אך דופן הבטן הפנימי, באזור המפשעה נקרע והמעיים נחו מתחת לעור הפגוע. הסברתי לבעלים את ההשלכות של הפגיעה ואת בעייתיות הטיפול, והם ללא היסוס אשרו לי לעשות מה שאפשר, כדי לנסות ולהציל את חייו. בשלב ראשון היה צורך לשקם את מצבו הגופני לפני שאנתח אותו, ולכן חיברתי לו אינפוזיה ואשפזתי אותו במרפאתי בנס ציונה, הבית הכתום. למחרת בבוקר נישנוש נראה הרבה יותר טוב, ולכן הכנסתי אותו לחדר ניתוח. המעיים, שנראו שלמים, הוחזרו למקומם ודופן הבטן נתפר, אך את העור הפגוע הייתי חייב להסיר ולסגור את האזור הנרחב על ידי "גניבת עור" מהסביבה. בגלל השטח הפגוע הנרחב, העור היה מתוח למדי, דבר שאיים על איחוי התפרים. חבשתי אותו לאחר שמרחתי משחות לריכוך העור, ושלחתי אותו לביתו. החתול הגיע לביקורת לאחר מספר ימים, וכשהסרתי את החבישה ראיתי שחלק מהחתך התאחה וחלקו התפרק עקב המתח הרב. שוב נכנס החתול לניתוח, ושוב התפרק חלק מהתפר וכך חזר חלילה, כחמש פעמים. במהלך התקופה הזאת, שארכה כחודש, התחזק נישנוש והתחיל לקפץ ולצאת החוצה שוב….
סטפני (הסרת טחול והוצאת אבנים משלפוחית השתן)
הכנתי את הכלבה והכנסתי אותה לחדר הניתוח. פתחתי את בטנה והטחול עם הגידול הענק הצמוד איליו נגלו לעיני. הגידול היה בגודל של כדור טניס, הוא היה גדוש בדם ועמד להתפוצץ כל רגע. בדקתי שהכלבה יציבה בהרדמה והתחלתי בכריתת הטחול. כלי הדם המובילים אל הטחול חשובים ואסור לפגוע בהם לכן קשרתי אותם בזהירות קרוב לטחול וחתכתי. כעת עברתי אל הורידים המרובים שיוצאים מהטחול חזרה לגוף, תפסתי אותם בשתי שורות של מלקחיים, וחתכתי ביניהם. הטחול עם הגידול הענק, יצאו בשלום והונחו בקערה בצד. לאחר צריבת כלי הדם למניעת דימומים, וידאתי שהכלבה לא נכנסה לשוק בעקבות הוצאת המסה הגדולה מגופה. לשמחתי נשימתה נשארה יציבה כך שיכולתי להתפנות לפרוצדורה השנייה. חשפתי את שלפוחית השתן והנחתי פדי גזה תחתיה. רוקנתי אותה בלחיצה עדינה. חתכתי פתח קטן בקיר השלפוחית, והתחלתי לדלות החוצה, בעזרת מלקחיים מיוחדים, עשרות אבנים עגולות בקטרים שונים. כשולה פנינים שלפתי משם לעיתים אשכולות של אבנים קטנטנות בגודל ראש סיכה, ולעיתים אבן גדולה יותר בגודל של אפונה. לאחר שהשלפוחית התפנתה מתוכנה הלא רצוי, שטפתי אותה, תפרתי והחזרתי אותה למקומה. סטפני המשיכה לנשום נשימות קצובות כאילו כלום לא קרה…
ראש נצנץ (הוצאת גוף זר)
ערב אחד נזרק הכדור ולא חזר לבעליו. מק כהרגלו, שעט לעברו, אחזו בפיו, ישב והביט כשראשו נטוי מעט ומבט ממזרי בעיניו, ובמקום להניח את הכדור למרגלות אדונו, שיחק בו מעט בחלל פיו השתעשע בו ובשבריר שנייה החליקו במורד גרונו כשמבט משתומם בעיניו. מרגע זה החלה צפייה ליציאה. אך, כמו שחיל מחכה לאפטר וזה לא בא, כך סרב הכדור לצאת. במפתיע לא הראה הכלב סימני מצוקה האופייניים לחסימה בדרכי העיכול כמו הקאות ועצירות. ורק לאחר מספר ימים החליט בעליו לפנות אלי. צילום הרנטגן לא הותיר כל ספק הכדור מונח לו אחר כבוד בקיבת הכלב. כנראה, שבגלל גודלו נילכד שם ולא עבר את שוער הקיבה להמשך המעי. מה שהטריד אותי בצילום, היו הצורות המוזרות בתוך הכדור, שלא היו אופייניות לכדור גומי רגיל, ושיוו לו מראה של חייזר. כששיתפתי בכך את בעלי הכלב נפתרה התעלומה. הוא תיאר לי כדור שנורות מהבהבות בתוכו. המשמעות הרפואית היא שיש בפנים סוללה ואולי רכיבים אחרים, שבמידה ויפרצו עלולים לפגוע ברירית הקיבה, ולסכן את חייו של מק. המלצתי לנתח בהקדם האפשרי. מק הורדם לאחר שקיבל אינפוזיה, לאושש אותו מעט מהימים האחרונים, והוכנס לחדר הניתוח. אני מאד אוהב ניתוחים מסוג זה בהם אני יודע מראש מה אני מחפש והחפץ שיוצא הוא מעין פרס על העבודה. לאחר זמן קצר הוצאתי את הכדור הסורר מהקיבה, תפרתי אותה ואת דופן הבטן, גם תת העור והעור נסגרו ומק התחיל להתעורר. הכדור היה בקוטר שלשה סנטימטר כולו מכוסה גדילי גומי כקיפוד. כשהשלכתי את הכדור לתוך קערת נירוסטה, הבהב ראש הנצנץ הוורוד והאיר את זוג העיניים והפה שצוירו עליו וחייכו לעברי.
מרפאת הבית הכתום מזמינה אתכם למצוא בית לטיפולים שוטפים ובמקרה הצורך גם התערבות כירורגית. בנוסף, מפעילה מרפאת הבית הכתום וטרינר חירום בנס ציונה והסביבה למקרים בהם נשקפת סכנה מיידית לבעל החיים.
צרו קשר לייעוץ מקצועי וקביעת תור
