צרו קשר
ערן זיו - וטרינר נס ציונה
דף הבית / ליווי רוחני להמתת חסד של כלב

ליווי רוחני להמתת חסד של כלב

המתת חסד לכלבה

אחד הנושאים הפחות מדוברים בגידול חיית מחמד הוא המתת החסד. הרגע הזה בו נאלצים להיפרד מחיית המחמד האהובה הוא קשה מנשא ומציף לרוב קשיים וטראומות הקשורות בפרידה מהעבר. בתהליך הליווי להמתת החסד אני מוודא שבצד הדאגה לרווחת החיה והיפרדותה מהעולם בשלווה וללא כאב, גם כל אחד מבני המשפחה זוכה להיפרד ולהבין כי הם עושים חסד עם חיית המחמד שלהם. כל רגש שעולה מעובד עד שהאדם רואה את המציאות בפרופורציה ונפרד ממקום שלם ללא אשמה בצד האבל והעצב.

סיפור של המתת חסד מהמרפאה – סיפורה של הפי

את הפי פגשתי לראשונה בעקבות התמוטטות שהייתה לה בביתה. כשהגעתי מצאתי אותה רובצת על הרצפה בטנה מעט נפוחה ועיניה הטובות ביקשו עזרה. הפי, כלבת גולדן יפיפייה בת 13, קרסה לפתע במהלך טיול הבקר. בשיחה עם מיקה, הבעלים, הסתבר שהכלבה מתפקדת בדרך כלל אוכלת שותה ודיי פעילה, מטופלת שנים בתרופות לבעיות בלב ובבלוטת התריס ובסך הכל מאוזנת. היא עברה בדיקת אולטרסאונד לפני כחצי שנה בבית החולים הווטרינרי ללא ממצאים מיוחדים.

 

חיברתי להפי שקית נוזלים לווריד לאחר שלקחתי מימנה בדיקות דם ונתתי לה משככי כאבים שיקלו עליה בינתיים עד לבירור העניין. הרצתי את בדיקות הדם במרפאה ולהפתעתי לא מצאתי ערכים חריגים במיוחד שיסבירו את מצבה. בשיחת הטלפון עם הבעלים הסתבר כי הפי חזרה לעמוד על רגליה וכי היא מרגישה הרבה יותר טוב. הנחתי כי היא סובלת מבעיות במפרקי האגן, תופעה מוכרת בגזע זה ובוודאי בגיל הנוכחי. כנראה שבצד כל המחלות המשמעותיות האחרות של הפי לא ממש הוקדשה תשומת לב לעניין המפרקים. נתתי כדורים אנטי דלקתיים נוספים וסיכמתי עם הבעלים שנמשיך לעקוב.

 

כלבה לפני המתת חסד

 

למחרת סיפרה מיקה כי הפי מרגישה טוב. שמחתי לשמוע אך בצד זה הייתה לי תחושת בטן שיש שם עוד משהו. שיתפתי אותה בתחושותיי והמלצתי לערוך בדיקת אולטרסאונד ליתר ביטחון.

"בגיל כזה הכל יכול להיות". התחלתי להכין אותה נפשית מתוך הבנה של הקשר העמוק ביניהן והידיעה שמתי שהוא, בלי קשר לממצאי הבדיקה, יאלצו להיפרד.

 

היא הסכימה ותאמנו בדיקה עם מומחה. השכבנו את הפי על גבה גילחנו את בטנה והמומחה החל בבדיקה. עד מהרה התברר שאכן יש בבטן מה שנקרא "ממצא אקראי", גידול בקוטר שבעה סנטימטר בטחול שדימם לחלל הבטן. מרקם הגידול והעובדה שצמח לגודל כזה בשבעת החודשים שעברו מאז הבדיקה בבית החולים העידו, שכנראה הוא ממאיר. מיקה שהייתה נוכחת בבדיקה התקשתה לעכל את הבשורה הקשה. "אז מה עושים עכשיו"? שאלה בדריכות.

 

" לצערי הפרוגנוזה לא טובה, אבל לפחות אנחנו יודעים עכשיו עם מה אנחנו מתמודדים. סביר להניח שהסיבה העיקרית להתמוטטות של הפי הייתה הדימום לחלל הבטן, שהחליש אותה מאד, למזלה הדימום פסק ומשככי הכאבים עזרו לה להתרומם חזרה". אמרתי.

"לגבי ההמשך ישנן מספר אפשרויות: האחת לקחת ביופסיה ולאבחן את סוג הסרטן ואז לנסות להתאים כימותרפיה. השנייה לנתח ולהסיר את הטחול עם הגידול והשלישית היא המתת חסד לכלבה".

הוספתי והמתנתי מספר שניות בכדי לתת למיקה לעכל את המידע.

 

"אני לא רוצה שהיא תמות בוא ננתח אותה אני לא מוכנה לעזוב אותה עדין". פרצה בבכי.

"ניתוח כרגע לא ממש אפשרי מאחר והפי עדין חלשה. הוצאה של מסה כזאת תחליש אותה יותר ויתכן ולא תעמוד בניתוח". עניתי.

"אז בא ניקח ביופסיה". אמרה מיד.

"אפשר לקחת ביופסיה מונחית אולטרסאונד אבל היות והגידול מדמם יש בכך סכנה. למעבדה ייקח זמן לתת תשובה וגם אז תצטרכי להחליט אם לנתח או לעשות טיפול כימותרפי". הסברתי.

"כימותרפיה אני לא רוצה בשום אופן הספיק לי לעבור את זה עם הורי זיכרונם לברכה. אז מה נעשה? אי אפשר להשאיר את זה ככה הרי היא מרגישה טוב עכשיו"? אמרה בייאוש.

"אפשר בינתיים להמשיך לתמוך בה עם משככי כאבים וצמצום הפעילות. הבעיה היא שהגידול גדל במהירה ועשוי לדמם שוב ולגרום לה סבל רב". עניתי. "אנחנו במלכוד. חשוב שתזכרי שנתת לה חיים טובים וארוכים ובלי קשר למחלה זה פחות או יותר אורך החיים של כלבים מסוג זה. נראה לי, שבכל מקרה כדאי שתתחילי להיפרד מהפי בלי קשר להחלטה לגבי ההמשך". אמרתי.

"אני רוצה שתנתח אותה". אמרה נחרצות.

 

המתת חסד לבעלי חיים זה תהליך הדורש ליווי

"אני מציע שתיקחי את סוף השבוע לחשוב על הדברים ותנסי להרגיש מה טוב עבור הפי בצד הקושי שלך. תשתפי גם את בעלך בעניין ותאפשרי לו גם להיפרד. אני אפנה את הבוקר של יום ראשון בכל מקרה. ניפגש ונחליט. בינתיים אשאיר את חיבור האינפוזיה ואתן לך מזרק וליום לחירום כדי שתהיה לך אפשרות להזריק ישירות לווריד ולהקל עליה במהירות במקרה חירום. אני אהיה זמין בכל שעה". אמרתי.

"בעלי לא קשור אליה כמוני ולא ממש מעניין אותו אבל זה מרגיע אותי שאתה תהיה זמין. אני אביא אותה לניתוח ביום ראשון. בואי הפי חמודה שלי". אמרה ויצאה בוכייה מהדלת.

 

ביום ראשון בבוקר הגיעה מיקה בליוויי בעלה, משה, והפי.

"עזוב אותך מניתוח חבל על הזמן בא נגמור עם זה". אמר מיד כשנכנס בדלת.

"אוי תפסיק, מה אתה מבין בכלל תשתוק". ענתה מיקה.

"בואו תשבו בבקשה בלי לחץ, ונברר את העניין. אני זמין בשבילכם בכל החלטה". ניסיתי להרגיע אותם. כבר נתקלתי בעבר בחילוקי דעות בין בני זוג אפילו ברמות של בחירת צבע התחבושת לכלב, אבל פה נראה כי כל אחד משדר על גל אחר לגמרי.

הם התיישבו מרוחקים זה מזה והפי התכרבלה לרגלי מיקה.

"אני רואה שאתם מתקשים להחליט". פניתי אליהם.

המשפט הזה פתח התנצחות של כחמש דקות בין בני הזוג שגוועה אט אט כשכל אחד מכונס בעצמו.

 

ביקשתי ממשה לתת לי מספר דקות לדבר עם מיקה בארבע עיניים והוא יצא לטפל ברכב שלו.

"אני יודע שלא קל לך עם ההתמודדות אבל בואי ננסה לעשות סדר בדברים. חשוב להחליט בקרוב על דרך פעולה אבל לא פחות חשוב שתסיימי להיפרד ושתהיי שלמה עם ההחלטה תהייה ככל שתהיה ושההחלטה תמנע ממיקה סבל מיותר. נניח שאנתח עכשיו את מיקה, יתכן ולא תשרוד את הניתוח ונניח שתשרוד יתכן ותתקשה להחלים או שהסרטן יתפרץ בעקבות החלשות הגוף. האם במקרים הללו תרגישי שעשית את ההחלטה הנכונה או שתייסרי את עצמך? נניח שלא נעשה כלום האם את מוכנה למצב בו הגידול ידמם והיא תמות בייסורים"? שאלתי.

"אני לא יודעת. תגיד לי מה לעשות דוקטור. מה אתה היית עושה?". התחננה.

 

המתת חסד דורשת החלטה מודעת

אני לא יכול להגיד לך מה לעשות כי אין פה ממש דרך נכונה אחת לפעולה, ולכל אדם יש את הדרך המתאימה לו אני מניח כי אני אישית הייתי מנתח אבל לא בטוח שמה שנכון עבורי נכון עבורך. אבל את חייבת להיות שלמה עם בחירתך ולראות את המציאות, שבה סעדת אותה שנים רבות תמכת בה ובמחלות הקשות שלה, ובסך הכל הבאת אותה לגיל מופלג בזכות הטיפול המסור. יגיע הזמן בו תצטרכי לשחרר אותה וזה לא משנה אם ננתח או לא אבל את חייבת להפנים את העניין". אמרתי.

"בדרך כלל מצבים כאלה מציפים חוויות טראומטיות מהעבר, כמו מוות של קרובי משפחה או של חיות מחמד, ומקשים על ראיית המציאות. נראה לך שיש קשר כזה"? שאלתי.

"דווקא נפרדתי מכל אחד מההורים שלי שהיו מאושפזים בבית החולים בסוף חייהם והייתי איתם כמעט עד הרגע האחרון". ענתה מהורהרת.

"האם הייתה לך או להם בחירה חופשית בקשר לסיום חייהם"? שאלתי.

"מה זאת אומרת? עשינו מה שהרופאים אמרו". ענתה.

"זה בדיוק העניין. בפרידה מההורים הרופאים אמרו לך מה לעשות ובמה לבחור, הפעם הבחירה בידייך בלבד. תצטרכי לקחת אחריות על החלטתך, אני לא יכול להחליט עבורך מה נכון. אם לא תהיי שלמה, לא משנה מה תבחרי, תישארי עם תחושה קשה. הבחירה החופשית היא הזכות שלך להיטיב עם הפי ולרפא את המקום הפגוע אצלך, שהוא אולי, לבחור ולעמוד מאחורי הבחירות שלך". אמרתי.

 

ראיתי איך הדברים מחלחלים לאיטם לתודעה של מיקה והמשכתי בתהליך הליווי.

"עכשיו תשבי בנוח תעצמי את העיניים ותנשמי עמוק. תחשבי על עצמך מטיילת עם הפי. תדמייני איך היית רוצה שהיא תסיים את חייה? שימי לרגע את עצמך בצד ותחשבי מה היא הייתה מבקשת ממך? ופשוט תהיי עם המחשבה מספר דקות". התבוננתי בפניה שהתרככו בזמן המסע שלה במדיטציה ובדמעות שזלגו על לחייה ולאחר זמן מה בקשתי ממנה לפקוח את העיניים ולקחת את הפי לטיול בדשא.

הזמנתי את משה להיכנס למרפאה.

"אתה צודק במה שאמרת למיקה. אין פה שום סיכוי. צריך להרדים אותה היא סתם סובלת". אמר לי.

היה לי ברור כי הוא רואה את הדברים אחרת מאשתו אבל יש לו קושי לכבד את הקצב שלה להיפרד מהפי.

 

"אני מבין שאתה שלם עם נושא המתת החסד לכלבה". אמרתי לו.

"כן בטח אשתי סתם מושכת בוא נגמור עם זה". אמר לי.

"תניח רגע לאשתך לעכל את הדברים, תכבד את הקצב שלה ופשוט תקשיב לעצמך. בסך הכל גם אתה בילית עם הפי לא מעט שנים ומגיע לך גם להיפרד ממנה בנחת. לא ככה"? שאלתי.

"בחייך עברתי דברים יותר קשים בחיים היא בסך הכל כלבה". הפטיר.

"אני מניח, שמה שעברת בחיים כאב מאד ויתכן והדרך שלך לא לחוות את הכאב שוב היא הדחקה.

מניסיוני קשה להדחיק לנצח. בסוף זה דולף או מתפרץ לא בפרופורציה למקרה הנוכחי". הסברתי לו.

"תראה יש לנו מחלה תורשתית במשפחה וכבר שכלתי שתי אחיות אין מה לעשות ממשיכים הלאה". אמר.

 

בינתיים חזרו מיקה והפי מהטיול.

"קצת סידרת לי את הראש אני אקח אותה הביתה ואחשוב על ההמשך. יש לי את הואליום שנתת לי במזרק. אתה תהייה זמין תמיד נכון"? שאלה בשקט.

"כן". הבטחתי.

 

ליווי הכלב ברגעיו האחרונים

במשך שלושת השבועות הבאים הגעתי לביתם פעם בשבוע על מנת להחליף את הונפלון ברגלה של הפי כדי למנוע זיהום ולוודא שאין חסימה, שעלולה למנוע את הזרקת הואליום לווריד במקרה חירום. הפי בסך הכל הרגישה טוב אבל הלכה ונחלשה. מיקה הייתה צריכה הכוונה ממני כל פעם שהגעתי להתרכז בתהליך הפרידה שהיא עושה ומשה התלונן על כך שאשתו עברה לישון בלילה על השטיח ליד הכלבה.

 

ואז בבוקר יום שישי בשעה הכי עמוסה במרפאה הגיע הטלפון.

"זהו החלטתי, אני צריכה שתבוא להרדים את הפי אני לא רוצה שהיא תסבול ". בכתה מיקה בטלפון. "קח את משה". אמרה בקול חנוק.

"טוב תבוא עכשיו, אנחנו מחכים, קבעתי אם בית הקברות לחיות שיבואו לאסוף את הגופה". אמר בטלפון נחרצות.

" רגע, האם הפי כרגע במצוקה? עדיף אולי לעשות את זה בסוף היום בנחת אני בשיא העומס במרפאה הוטרינרית". אמרתי לו.

"ראית אותה היא גמורה, אתה יודע מה מצבה, אמרת שתהיה זמין בכל שעה, תגיע, הזמנתי את הפינוי". ענה.

 

 

עזבתי הכל, סיימתי לטפל בלקוח שהיה במרפאה, שמתי שלט על הדלת ומיהרתי לביתם. כשנכנסתי ראיתי את הפי רובצת בשלווה על השטיח כשמיקה מחבקת אותה. לידה הונחה כרית שעליה מודפסת תמונה של שתיהן מחובקות, נר נשמה דלק וריח קטורת נישא באוויר. משה ישב בפינת האוכל צורח לתוך מכשיר הפלאפון העתיק שלו.

"הוא ניתק לי בפנים המנוול, אמרתי לו לבא עכשיו, אני לא אשאר עם גופה בבית, החצוף אמר שיגיע רק בשתיים לאסוף אותה. מה נעשה עכשיו? אני לא יודע בכלל אם הוא יבא, הינה הוא מסנן אותי עכשיו". אמר בכעס.

"נפתור את זה בהמשך בואו תיפרדו מהפי עכשיו אתן לה זריקת טשטוש בינתיים". ניסיתי להרגיע אותו ולכוון אותו חזרה למטרה לשמה נפגשנו.

"אני נפרדתי כבר זה לא חשוב אני אנסה שוב להתקשר אליו". ענה.

 

המתת חסד לכלבה

הרגשתי כיווץ בבטן וצער רב על כך שתהליך פרידה שנבנה במשך חודש עם מיקה מסתיים בצורה כזאת. ביקשתי ממיקה שתיפרד בפעם האחרונה ושיתנו לי מספר דקות ביחידות עם הפי כדי שאוכל לסיים את המתת החסד. נשמתי עמוק והתחלתי לחפש וריד להזרקת חומר ההרדמה כשמשה החל להתלונן שוב על בית הקברות על אשתו וגם עלי. השתדלתי להתעלם ולאפשר להפי ללכת בכבוד. ברקע שמעתי את מיקה בוכה ונוזפת בבעלה וליבי נחמץ בקרבי. עטפתי את הפי בשמיכה שלה והתקשרתי לבעלי בית הקברות לחיות. התנצלתי בשם בעלי הכלבה, אמרתי לו שהם היו בסערת רגשות וביקשתי שישתדל להקדים ככל האפשר. הוא הבטיח שיעשה זאת. נפרדתי מבני הזוג וחזרתי למרפאה כשמחשבות רבות מטרידות את ראשי.

 

מיקה הופיעה לאחר מספר ימים במרפאה היא נראתה רע מאד וסיפרה שהיא לוקחת כדורי הרגעה לנסות לעבור את התקופה הקשה.

"הפי בטח כועסת עלי". היא אמרה.

הסברתי לה שפעלה בדרך הטובה ביותר בצד הקשיים ובטוח שהכלבה קלטה את זה. אין שום סיכוי שהיא כעסה עליה ובטוח העריכה את מה שעשתה והרגישה את חיבוקיה כל לילה. הזכרתי לה שהיא סעדה את כלבתה בצד מחלות קשות עד לגיל מופלג של מעל לשלוש עשרה שנים. התמודדה עם בחירות לא פשוטות שאפשרו לה לבלות מעל לחודש עם כלבתה האהובה מתפקדת וללא כאבים. אפשרה לה לסיים את חייה בביתה בסביבה מוכרת וחשובה לא פחות היא העובדה שהייתה לה הפריווילגיה לבחור באופן חופשי לעשות אתה חסד בזמן ובמקום הנכון.

 

תהליך המתת חסד לכלבה

 

"יתכן וזה אחד השיעורים החשובים ביותר שהפי זימנה עבורך. להגיע למקום בחייך בו את מבצעת בחירה חופשית ונאמנה לעצמך עד הסוף". אמרתי.

"איך יצא הקבר"? שאלתי.

"אני אראה לך". שלפה את הטלפון הסלולרי והראתה לי את תמונות חלקת הקבר.

"היה לי חבל שלא הספקתי לעשות להפי טקס פרידה בבית ולהשמיע לה את המוסיקה האהובה עליה, עם כל הלחץ שהיה שם, אז עשיתי את זה אתמול בבית. אתה רוצה לראות"? שאלה.

"ברור" עניתי.

היא הפעילה את סרטון הווידאו בו לצד תמונתה של הפי ונר הנשמה קראה הספד מקסים ומרגש לצלילי מוסיקת החלילים של זמפיר. בתום הסרטון הרגשתי שהמועקה שליוותה אותי חלפה. ברגע הזה תהליך הליווי להמתת החסד הרגיש לי שלם.

אינטרמקס קידום אתרים