ערן זיו - וטרינר נס ציונה
דף הבית / מה עושים עם כלב מבוגר מאוד?

מה עושים עם כלב מבוגר מאוד?

מה לעשות עם כלב מבוגר

ניקו ומשמעות החיים.

 

בקר אחד כשבדקתי את תיבת הדואר האלקטרוני שלי נתקלתי בפניה חדשה שנשלחה דרך אתר המרפאה.

 

"כלב בן 20" נכתב שם. משפט קצר אמנם, שבמבט חטוף נראה אולי סתמי, אבל למעשה אומר המון. היות ואני עוסק בליווי משפחות סביב נושא המתות חסד לבעלי חיים והאתר של המרפאה כולל הרבה מאד מידע לגבי תהליך הליווי להמתת חסד בפרט והתמודדות עם אובדן בכלל, מגיעות אלי לא מעט פניות המעלות קושי גדול סביב ההחלטה מה לעשות עם כלב מבוגר, האם לבצע את המתת החסד ומתי זה הזמן הנכון לכך?

 

הנחתי, שסביר שפניה המציינת גיל מופלג כל כך תהיה קשורה לנושא זה ולכן לפני שחזרתי למספר הטלפון שהופיע בפניה הקצרה, נערכתי לשיחה ארוכה ומכילה ופיניתי לכך זמן בין הטיפולים השוטפים.

 

איכות החיים של הכלב או הארכת החיים בכל מחיר?

 

התקשרתי למספר ושוחחתי עם אריקה בעלת הכלב ניקו. היא סיפרה לי כי הוא כבר כמעט בן 20 ובשנה האחרונה איבד כשליש ממשקלו ובקושי עומד על רגליו.

 

"כולם אומרים לי שאני מתעללת בו והגיע הזמן להרדים אותו וקשה לי להחליט". אמרה בקול חנוק מבכי.

 

"אם הצלחת להביא אותו לגיל כזה מופלג כנראה שעשית משהו טוב עד עכשיו. אני בטוח שהכוונות שלך טובות לכן אינני חושב שיש פה התעללות. יכול להיות שיש לך קושי לשחרר אותו"? שאלתי.

 

"כן אני לא מסוגלת להגיע לכזאת החלטה תגיד לי בבקשה מה לעשות". ענתה בקול שבור.

 

"אני לא ממש יכול להגיד לך מה לעשות אבל את מוזמנת לשיחה איתי ואנסה לעזור לך להתגבר על הקושי ולראות את המציאות כפי שהיא ואז תוכלי לעשות את הבחירה בעצמך". אמרתי.

 

ואכן קבענו פגישה. אריקה, אישה מטופחת באזור השישים עם עיניים טובות שטופות דמעות סיפרה על כלבה האהוב, ניקו, כלב מעורב בינוני, שנאסף מהרחוב כגור בלחץ המשפחה שרצתה מאד כלב.

 

"אני חולת ניקיון והתניתי את אימוץ הכלב בכך שלא יכנס הביתה ויחיה בגינה, אבל כבר בגשם הראשון נכמרו רחמי עליו והכנסתי אותו הביתה שם נשאר עד היום. כגור, הוא ניסה לעלות על הספה שוב ושוב והיה נחבט בה עד שלבסוף הצליח לכבוש אותה לעצמו. בשנה הראשונה שלו אצלנו הייתי חייבת ללכת עם מגפיים כי הוא לא הפסיק ללקק לי את הרגליים". חייכה ועיניה הבוהקות אורו.

 

"איך אפשר בכלל להחליט על דבר כזה"? שאלה בעצב.

 

מה עושים עם כלב זקן?

 

"ללא ספק, לפי מה שאת מתארת, הצלתם אותו והענקתם לו בית חם ותומך שנים רבות.

 

כיצד מקבלים החלטה על המתת חסד, אם בכלל?

 

במצבים כאלה בהם חיית המחמד בגיל מתקדם מה שחשוב הוא לאפשר איכות חיים ולמנוע סבל. המדדים לסבל יכולים להתבטא בכאב, חוסר יכולת לעמוד על הרגליים, אי שליטה על צרכים, או מחלה קשה שעלולה לגרום לייסורים. כל עוד ניתן לתמוך באמצעים רפואיים ולהקל על הסבל, עושים זאת. ברגע שהאמצעים הללו לא עוזרים הדרך למניעת סבל היא המתת חסד". אמרתי.

 

מה מצבו של ניקו כעת"? שאלתי.

 

"הוא כבר בקושי עומד על הרגליים. אתמול החליק במעלית ברח לו שתן והוא נישכב בתוכו. הוא כל כך התבייש והיה לו מבט עצוב בעיניים ממש קרע לי את הלב. בעלי כבר לא מסוגל להרים אותו ואני מנסה פעמיים ביום לעשות את זה  בעצמי". אמרה.

 

"נראה לי שבשלב הזה הכי חשוב לבלות זמן איכות אחרון עם הכלב ולשים את הקושי שלך לרגע בצד כדי שלא יפריע לזמן שלכם ביחד. אנחנו יודעים הרי בגדול שהוא בסוף דרכו ולא מדובר על שנים או חודשים. לכן תפרגני לעצמך להיפרד בלי לחץ ואני מאמין שכשהזמן יגיע את תדעי". אמרתי לה.

 

לאחר כשבוע יצרה איתי אריקה קשר ואמרה שהיא הגיעה להחלטה להרדים את כלבה האהוב.

 

תהליך הרדמה של כלב

 

המלצתי לה לעדכן את כל מי שקשור אליו כדי שיוכלו להיפרד. הבת בחו"ל בחרה לא להגיע ולמרות שבהתחלה לא רצתה לדעת מתי תבוצע המתת החסד, שינתה את דעתה לאחר שנחשפה לתכנים באתר המרפאה וביום המיועד דיברה עם ניקו בכל מהלך הנסיעה שלו למרפאה בנס ציונה, בדיבורית הרכב.

 

הבן, כבאי במקצועו, שמן הסתם הכלב ליווה אתו חלק נכבד מחייו, הבטיח להגיע וללוות אותם למרפאה.

 

מאחר והם הביעו חשש מכך שהכלב תוקפן ולא אוהב מרפאות, קבעתי איתם שיגיעו לגינה ליד המרפאה ושם לאחר שיטיילו אתו מעט אתן לא את זריקת הטשטוש במקום לא מאיים.

 

הכל התנהל על מי מנוחות לפי התכנון וכשניקו נרגע לאחר הטשטוש הכנסנו אותו למרפאה. אריקה ובנה ליטפו אותו ואמרו דברי פרידה בזמן שאני עשיתי לו רייקי לכלבים. הבן יצא לשאוף אויר והאם פתחה את ליבה בפני.

 

"אתה לא מבין איזה קשר מיוחד היה לבני ולי אתו. כשהיה ילד הוא התעלף יום אחד בחדר האמבטיה וניקו רץ אליו מיד, ליקק את פניו והעיר אותו". סיפרה והציפה אצלי זיכרון דומה ממקרה דומה בו התעלפה אשתי כשהייתה בהריון וכלבתנו האהובה ליקקה את פניה והעירה אותה.

 

היא לקחה נשימה עמוקה והוסיפה. "לא סיפרתי את זה מעולם לאף אחד אבל לפני מספר שנים עברתי ניתוח מורכב בחייך. ממש פתחו לי את כל הפנים. ההחלמה הייתה קשה והתפרים לא התאחו. בשלב מסוים לא יכולתי לשאת יותר את הכאב ובאמצע הלילה יצאתי למרפסת ביתנו בקומה השישית, עליתי על כיסא והתכוונתי לקפוץ. לפתע הרגשתי ליקוק בכף הרגל השפלתי את עיני ונתקלתי במבטו השואל של ניקו. מיד ירדתי מהכיסא חיבקתי אותו ואמרתי לעצמי "מה לכל הרוחות בדיוק עבר לך בראש"? אז אתה מבין איך אחרי דבר כזה כמה קשה לי להרדים אותו"? אמרה בשקט.

 

לקח לי כמה שניות לעכל את הסיפור. הודיתי לה על השיתוף האמיץ והוספתי. "כפי שאני חווה את הדברים, בשני המקרים, גם באותו לילה וגם במקרה עם הבן באמבטיה, זה לא היה הזמן שלכם ללכת ותפקידו של ניקו היה למנוע זאת. היום, זה הזמן שלו ללכת והתפקיד שלך הוא לעשות אתו חסד ולשחרר. ובאופן סמלי שניכם פה ללוות אותו ברגעיו האחרונים". אמרתי.

 

"אתה לגמרי צודק אבל מה אעשה עכשיו, איך אעבור את זה"? שאלה בחשש.

 

"את תתאבלי, תעזרי בבנך שנמצא פה בשביל לתמוך בך ותזכירי לעצמך שעשית עם ניקו מעשה של חסד ושחררת אותו מסבל לאחר תקופה ארוכה במיוחד ביחד. תיזכרי בכל הטוב שהיה לכם ביחד ותעריכי את זמן האיכות שזכית לבלות אתו לפני שנפרדתם לעד". אמרתי וליוויתי אותם כשיצאו חבוקים מהמרפאה.

אינטרמקס קידום אתרים
למידע וייעוץ מקצועי